היסטוריה של הקהילה

ב-1885 כאשר מנהיג המורדים מוחמד אל-מהדי תפס את שלטון בסודאן מידי שליטיה העות'מניים-מצריים היו בסך הכל שמונה משפחות יהודיות שחיו במדינה. כל המשפחות הללו הומרו בכוח לאיסלאם והגברים אולצו להינשא לנשים מוסלמיות. 13 שנים אחר כך, בספטמבר 1898, הגנרל קיצ'נר ו-20 אלף חיילים אנלו-מצריים נכנסו לאומדורמאן והשתלטו מחדש על סודאן. המדינה נהפכה לקונדומיניום אנגלו-מצרי והחלה לפרוח בעקבות המצב הפוליטי החדש. מסילת הרכבת שנבנתה על ידי הבריטים מקהיר לחרטום (במקור עבור המערכה הצבאית) נהפכה לחשובה במיוחד בפתיחתו של אפיק מסחר שהיה עד אז ארוך וקשה.

אחרי שהשלטון האנלו-מצרי התבסס, שש מהמשפחות היהודיות-לשעבר בחרו לחזור ליהדות. מהר מאוד הצטרפו אליהן הרבה משפחות יהודיות אחרות שזיהו את ההזדמנויות במדינה, שכלכלתה צמחה במהירות. משנת 1900 יהודים מכל רחבי המזרח-התיכון וצפון אפריקה החלו להגיע לסודאן דרך קהיר ותהיישב לאורך הנילוס ובארבע ערים: חרטום, חרטום צפון, אומדורמאן ו-וואד-מדאני. הם היו בעיקר סוחרים זעירים בטקסטיל, משי וגומי ועסקיהם החלו לפרוח. ב-1926 בית כנסת קטן שהקימו במהירות הוחלף על ידי בניין חדש, במימון עצמי וכמה מחבריו היו בעלים של עסקים גדולים ומצליחים.

למרות העובדה שהקהילה היהודית הייתה פרוסה על פני כמה ערים, היא הייתה מאוד מלוכדת. מוהל אחד ושוחט אחד שירתו את כל הקהילה ומרכז הסצינה החברתית היה ה"מועדון החברתי היהודי" (הידוע גם כ"מועדון הפנאי היהודי").

הקהילה היהודית מנתה בשיאה, בין 1930 -1950, בין 500 ל-1000 חברים (המספר המדויק עדיין לא ידוע). מדובר במספר קטן בצורה יוצאת מן הכלל בהשוואה לקהילות יהודיות אחרות במזרח-התיכון, ואפילו קטן יותר בהשוואה ל-8 מיליון איש שהתגוררו בסודאן באותה התקופה. היהודים הללו חיו בשלום לצד שכניהם המוסלמים והנוצרים. חברויות חזקות נוצרו גם ברמת הקהילה וגם ברמה האישית. זה היה קיום שלו והרמוני בכל קנה מידה

אחרי הקמת מדינת ישראל בשנת 1948 המגמה החלה להשתנות ומקרים בודדים של הטרדה החלו להתרחש. ב-1956 סודאן קיבלה עצמאות ואחרי התערבותה של ישראל במשבר סואץ מאוחר יותר באותה השנה, המקרים הללו נעשו יותר חמורים והעויינות הממסדית כלפי הקהילה היהודית החלה לגבור. מ-1957 חברים רבים בקהילה היהודית החלו לעזוב את סודאן ושמו פעמיהם לישראל (דרך יוון) ולמדינות אירופה – בעיקר בריטניה ושוויץ. ב-1967, אחרי מלחמת ששת הימים, מאמרים אנטישמיים התומכים ברצח ועינויים של מנהיגים מובילים בקהילה היהודית החלו להופיע בעיתונים סודניים. כמה גברים יהודים צעירים נכלאו ונחקרו לכמה ימים והואשמו באישומים פיקטיביים ללא כל סיבה. עד 1970 כמעט כל הקהילה היהודית עזבה את סודאן.

לאחר חילול בית הכנסת היהודי בחרטום ב-1977, חברים בקהילה ארגנו את העלאת המתים לקבורה בירושלים. נכון לשנת 2005, היו לפחות 15 קברים יהודים שנותרו בבית הכנסת היהודי בחרטום. אולם בשנים האחרונות אפילו אלה חוללו והמקום משמש כעת כאתר פסולת לחלקי רכב משומשים.

מיקומו של בית הכנסת היהודי העתיק יותר באומדורמאן אינו ידוע. בית הכנסת נמכר ונהרס ב-1986 וכעת פועל במקום בנק. 10 ספרי תורה חולצו לפני ההריסה ונמצאים כעת בישראל, בארצות הברית ובג'נבה.

כיום, חברי הקהילה היהודית של אז חיים בישראל, בארצות הברית, באנגליה ובג'נבה. בדרכם למדינות אלה הם התיישבו במקומות שונים, בנו את עסקיהם ולמדו את מלאכתם. למרות זאת, הם נשארו קהילה מלוכדת – תמיד מוכנים לקבל אחד את השני לבתיהם ולספק תמיכה בעת הצורך. הם נשארו מאוחדים על ידי הזכרונות שלהם, החוויות והזהות שהתגבשו בקהילה היהודית של סודאן.

אודותיי

שמי הוא דייזי עבודי וכל הסבים והסבתות שלי היו חברי הקהילה היהודית של סודאן. כמו כל הצאצאים של הקהילה הייחודית הזאת, גדלתי על סיפורים על סודאן – שקועה בתרבות, באוכל ובזכרונות של סגנון חיים השונה כל כך משלי, אך עם זאת כה קרוב אליי. תמיד התעניינתי בלהשאיר את הזכרונות הללו בחיים. הפרויקט הזה הוא ניסיון לאסוף כמה שיותר זכרונות ומתכונים מהקהילה. בדרך זו אני מקווה שההיסטוריה של הקהילה, שהועברה עד כה באופן אישי ובעל-פה, תוכל להישמר.